לסביות ורצועותיהם

אנשים מייצרים דילדו כבר לפחות שלושים אלף שנה. יש לנו ספרות יוונית מלפני 2300 שנה שמתארת ​​נשים הולכות בקבוצה כדי לקנות דילדו. אנחנו לא יודעים בדיוק מתי נשים מתחילות לקשור דילדו למפשעות שלהן כדי ליהנות ממין חדירה ללא גבר, אבל הניחוש שלי הוא שזה קרה לפני אלפי שנים. זוהי טכנולוגיית הנאה עתיקה!

אני עצמי נתקלתי לראשונה ברעיון של סקס לסבי עם דילדו סטראפון בספר " הגן הסודי שלי" , ספר פוקח עיניים משנת 1973 על פנטזיות מיניות שאספה הסופרת ננסי פריידי על ידי עריכת ראיונות אנתרופולוגיים רבים. כנראה שקשה לדבר על פנטזיות מיניות בלי לחשוף גם קצת על המנהגים המיניים שלך בפועל. אני אומרת את זה כי " הגן הסודי שלי" מלא בנשים המתארות מה הן עשו במיטה באותם ימים, כמעין הקשר לדבר על הפנטזיות המיניות שלהן. הנה לסבית קטנטנה בשם מריון, שמדברת על איך היא משתמשת בדילדול סטראפון שלה:

יש לי סוג של רצועה. זה מסתובב במותניים שלי מעל הכתפיים, חוצה את הגב ואז למטה מתחת לישבן וחוזר שוב לחגורה. היה לי מכין סנדלים להכין לי את זה. אז הדילדו ממש מעוגן ממש למטה נמוך ובמקום. כלומר, זה נוקשה.

תראה, אתה מדבר עם כל בחור, והדבר הראשון שהוא רוצה לדעת, האם הוא גרם לבחורה להגיע? זה סימן הגמישות שלהם. מכאן הם חרדים. אבל אני והדילדו שלי, אני יכול לגרום לכל בחורה לבוא, בכל פעם. זו ביולוגיה פשוטה. לגברים יש את העסק הזה, הם אפילו לא מבינים. להיכנס עמוק פנימה. לשתול את הזרע. זו ביולוגיה. אוקיי, אני בוט, אני גם אישה. אני מבין את הדגדגן. אין לי את הדחף הזה להיכנס עמוק לאישה. אולי אני תחרותי עם גברים. או אולי אני לא רוצה פשוט להיכנע לביולוגיה. אבל לא אכפת לי להיכנס עמוק. אני יודע על עצמי ולעולם לא שוכח שהדגדגן נמצא במקום בו הוא נמצא.

שימו לב שמריון הייתה צריכה לעצב את רתמת הרצועה שלה בעצמה ולאחר מכן ליצור אותה בהתאמה אישית, על מנת לקבל את האיכות והתפקוד שהיא רצתה והזדקקת לה. דבר אחד שתמיד מדהים אותי בפורנו מאותה תקופה הוא האופי הפרימיטיבי של צעצועי המין. הם תמיד מעוצבים בצורה גרועה ועשויים מפלסטיק בעל מראה חינקי שכנראה היה בלתי אפשרי לנקות אותו כראוי. מצעד הטכנולוגיה היה אדיב מאוד לחדשנות של צעצועי מין!

כגבר סטרייט, ברור שאין לי תובנות אישיות רבות לגבי פרקטיקות מיניות של לסביות בפועל. כמו שנהגו לומר בימי סבא שלי, "כל מה שאני יודעת זה מה שראיתי בעיתונים מצחיקים". יתר על כן, דבר אחד שאני כן יודעת הוא שיש סכנה ברורה בלקיחת רושם כלשהו מפורנו - מודרני או וינטג' - שנוצר לגברים. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בפורנו וינטג' הוא התובנה שהוא נותן לגבי הפרקטיקות המיניות והתפיסות האירוטיות של דורות קודמים. אבל פורנו שנוצר למבט גברי הוא פורנו שפונה לפנטזיות מיניות גבריות על לסביות. כמה חפיפה עשויה להיות עם חוויות לסביות אותנטיות באותה תקופה, במקרה הטוב, לא ברור.

מבחינתי, בכל אופן, זה לא משנה. פורנו כזה מעניין גם אם כל מה שהוא מספר לנו זה איך גברים פנטזו על לסביות באותם ימים. מגזיני הפורנו שהן היו קונות ומסתובבות איתם מספרים לנו הרבה על זה!

זה בטח בטוח לומר שסצנות מפחידות של תלת כיוונים לסביות ואורגיות סאפיות מחוממות מדי מקיר לקיר הופיעו בעיקר על ידי פורנוגרפים גברים שרצו למכור מגזינים. המעט שאני כן יודע (או מדמיין שאני יודע) על מיניות לסבית הוא שלסביות הן, אם בכלל, מעט יותר שמרניות מינית מזוגות הטרו. אני לא אומר ששלישיות של לסביות חרמניות אינן עניין, אני רק אומר שהן נדירות יותר ממה שמגזינים פורנו "לסביות" יובילו אותנו להאמין.

יש לי גם את הרעיון שהרבה לסביות לא ממש מעוניינות להציג סימולקרום מושלם של יחסי מין הטרוסקסואליים חודרים. פגשתי לא מעט נשים שרואות באורח החיים הלסבי שחרור מהזין , לא תירוץ לחגוג אותו. אפילו כשהן כן משתמשות בוויברטור, הן עלולות - כמו מריון - "לא להתעניין בחוויה עמוקה". זה יוצר חרדה אצל גברים שרוצים לחשוב שנשים לא יכולות לחיות בלי זין, ושהלסביות בטח מתגעגעות לזה. אני חושדת שזו הסיבה שאנחנו רואות כל כך הרבה פורנו "לסבי" מעשה ידי גברים ששמה את "פעולת הדילדו הלוהטת" במרכז החוויה הלסבית המדומיינת . החשד שלי הוא שבמציאות, יש קצת פחות מזה.